עם העלייה בגיל האוכלוסיה וריבוי ניתוחים בגיל המבוגר, הבנת השפעת השבריריות על תוצאים ניתוחיים היא חיונית לקבלת החלטות מושכלת ולשיפור איכות הטיפול. עם זאת, קיים חוסר במחקרים העוסקים בקשר בין שבריריות לבין שרידות ארוכת טווח לאחר אשפוז בטיפול נמרץ.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British journal of anaesthesia החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין שבריריות (frailty) לבין שרידות ארוכת טווח של חולים לאחר ניתוח שאושפזו ביחידות טיפול נמרץ. החוקרים איתרו 216,922 מטופלים בגיל 16 ומעלה שאושפזו לאחר ניתוח ב־175 יחידות טיפול נמרץ באוסטרליה בין ינואר 2018 למרץ 2022. מטופלים עם אבחנה אונקולוגית, אשפוז לצורך טיפול פליאטיבי או תרומת איברים, הוחרגו מהמחקר. שבריריות הוגדרה לפי דירוג של 5–8 במדד השבריריות הקליני (Clinical Frailty Scale, CFS). המעקב כלל קישור לרשומות תמותה מהמרשם הלאומי האוסטרלי.
התוצא הראשוני שנבדק היה זמן השרידות עד ארבע שנים ממועד האשפוז. ניתוח השרידות נערך באמצעות מודל רגרסיה של Cox עם התאמה לערפלנים כמו גיל, מין, מחלות רקע, חומרת מחלה חריפה וסוג בתי חולים.
מתוצאות המחקר עולה כי 30,860 מהמטופלים (14.2%) הוגדרו כשבריריים. למטופלים שבריריים היתה שרידות כוללת קצרה יותר בהשוואה לאחרים (חציון [טווח בין-רבעוני] 16 [6–29] חודשים, לעומת 21 [10–34] חודשים, P<0.01). לאחר התאמה לערפלנים נמצא קשר מובהק בין שבריריות לבין תמותה מוגברת (יחס סיכון 2.33, רווח בר סמך 95%, 2.26–2.40). הקשר נשמר בכל תת הקבוצות ובניתוחי רגישות והיה בולט במיוחד בקרב מטופלים מתחת לגיל 65, אלו שעברו ניתוחים אלקטיביים ואלה שלא היו להם הגבלות טיפוליות.
החוקרים סיכמו כי שבריריות היא גורם סיכון מובהק לתמותה מוקדמת בקרב חולים שאושפזו בטיפול נמרץ לאחר ניתוח, גם לאחר התחשבות במשתנים מתערבים. הממצאים עקביים בכלל תת האוכלוסיות ומדגישים את החשיבות בהערכת שבריריות טרם הניתוח.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
