צנרור קנה (tracheal intubation) מומלץ לחולים השרויים בתרדמת (קומה) ובחולים עם פגיעה מוחית קשה, אך ישנה אי ודאות בנוגע להליך זה בחולים הסובלים מירידה ברמת ההכרה בשל הרעלה חריפה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA מטרת החוקרים היתה לקבוע כיצד מניעת אינטובציה, לעומת טיפול לפי הפרקטיקה המקובלת, משפיעה על התוצאים הקליניים בחולים השרויים בתרדמת על רקע הרעלה חריפה, עם ציון Glasgow Coma Scale של פחות מ-9.
לצורך כך, החוקרים ערכו ניסוי אקראי ורב-מרכזי בו השתתפו 20 מחלקות לרפואה דחופה ויחידה אחת לטיפול נמרץ (ICU) בצרפת בתקופה שבין 16 במאי 2021 ל-12 באפריל 2023. במחקר נכללו חולים בתרדמת עם חשד להרעלה חריפה ו-Glasgow Coma Scale של פחות מ-9, אשר היו תחת מעקב עד ל- 12 במאי 2023.
במסגרת המחקר החולים הוקצו באקראי לקבלת ניהול שמרני של דרכי הנשימה, כולל מניעת אינטובציה, או לניהול לפי הפרקטיקה המקובלת.
התוצא הראשוני של המחקר היה תוצא מרוכב היררכי של תמותה בבית החולים, משך השהייה בטיפול נמרץ ומשך האשפוז. תוצאים שניוניים עיקריים כללו תופעות לוואי הנובעות מהאינטובציה וכן דלקת ריאות אשר אובחנו תוך 48 שעות.
מתוצאות החוקרים עולה כי מתוך 225 החולים שנכללו (גיל ממוצע, 33 שנים; 38% נשים), 116 הוקצו לקבוצת ההתערבות ו-109 לקבוצת הביקורת, עם שיעורי אינטובציות של 16% ו-58%, בהתאמה. אף חולה לא נפטר במהלך השהות בבית החולים.
בקבוצת ההתערבות נצפה יתרון קליני מובהק עבור התוצא הראשוני, עם יחס ניצחון (win ratio) של 1.85 (רווח בר-סמך של 95%, 1.33 עד 2.58). בקבוצת ההתערבות נמצא שיעור נמוך יותר לכל אירוע חריג (6% לעומת 14.7%; הפרש סיכון מוחלט, 8.6% [רווח בר-סמך של 95%, -16.6% עד 0.7%-]) בהשוואה לקבוצת הביקורת.
דלקת ריאות אירעה בקרב 8 (6.9%) ו-16 (14.7%) חולים, בהתאמה (הפרש סיכון מוחלט, 7.8%, רווח בר-סמך של 95%, -15.9% עד 0.3%).
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שבקרב חולים השרויים בתרדמת עם חשד להרעלה חריפה, אסטרטגיה שמרנית של מניעת אינטובציה נקשרה עם תועלת קלינית גדולה יותר עבור תוצא מרוכב של תמותה בבית חולים, משך השהייה בטיפול נמרץ ומשך האשפוז.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה