זה מכבר, שיטת ההרדמה בה נעשה שימוש במהלך צריבה של מוקד לפרפור עליות נותרה שנויה במחלוקת. מטרת החוקרים היתה להשוות בין טשטוש לבין הרדמה כללית, לצורך צריבה בצנתור של פרפור עליות. השערת החוקרים הייתה כי נוכחות של פרפור עליות קשורה לסיכון מוגבר לשבץ מוחי ואי ספיקת לב, כמו גם לירידה באיכות החיים ובהישרדות.

החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי חד מרכזי עם 351 חולים שעברו הליך צריבה ראשון לטיפול בפרפור עליות, תחת טשטוש או הרדמה כללית. הם הגדירו את התוצא העיקרי כאי הישנות של פרפור העליות כעבור שנה. כמו כן, חישבו את זמן השהייה הכולל במעבדת הצנתורים ועלות ההליך.

החוקרים מצאו כי אי הישנות של פרפור העליות וזמן הצריבה לא היו שונים בין חולים עם פרפור עליות שעברו את ההליך תחת טשטוש לבין אלה שעברו אותו דרך הרדמה כללית (77.9% לעומת 79.9% ו-42.27 עם סטיית תקן של 9.84 דקות לעומת 41.51 עם סטיית תקן של 9.27 דקות, בהתאמה).

מנגד, מצאו כי בעוד שזמן ההליך הכולל ועלותו היו נמוכים יותר בחולים שעברו את ההליך תחת טשטוש, בהשוואה לחולים שעברו הרדמה כללית (171.39 עם סטיית תקן של 45.09 דקות לעומת 202.92 עם סטיית תקן של 43.85 דקות ו-8.00 עם סטיית תקן של 7.02 יין סיני לעומת 8.79 עם סטיית תקן של 11.63 יין סיני, בהתאמה).

החוקרים הגיעו למסקנה כי הרדמה כללית אינה עדיפה על טשטוש מבחינת משך ההליך וחופש מפרפור עליות במשך שנה. כמו כן, הם סבורים כי לחולים שעברו הרדמה כללית היה זמן הרדמה ארוך יותר ועלויות גבוהות יותר בהשוואה לטשטוש.

מקור:

Wang, Z. et al. Clinical Cardiology 2020; 44(2); 218-221. https://doi.org/10.1002/clc.23528

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה