השינויים בהנחיות הקליניות למניעה ראשונית של מחלות קרדיווסקולריות (CVD – Cardiovascular) הגדילו את מספר המטופלים המתאימים לקבלת טיפול עם סטטינים. מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעה הפוטנציאלית של השינויים בהנחיות.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו את ההשפעה של שבעה קווים מנחים עוקבים אירופאיים על בסיס עוקבה של מטופלים בגילאי 50 שנים ומעלה מה-Irish Longitudinal Study on Ageing. החוקרים יצרו מדגם של מטופלים עם ללא היסטוריה של CVD שמתאימים לקבל סטטינים לפי ההנחיות ובדקו את העלויות הפוטנציאליות הכרוכות בכך.
כותבי המאמר חישבו את מספר המטופלים בהם צריך לטפל (NNT – needed to treat) על מנת למנוע אירוע וסקולרי משמעותי במטופלים המצויים בסיכון הנמוך ביותר בכל אחת משבע ההנחיות הנוגעות להמלצות טיפול. בנוסף, הם בדקו את ה-NNT גם במטופלים בסיכון נמוך, בינוני, גבוה או גבוה מאוד לפי ההנחיות של 2016. בהמשך, החוקרים השוו את התוצאות הללו ל-NNT שמטופלים טענו שמצדיק קבלת טיפול תרופתי יום יומי.
החוקרים מצאו כי מספר המטופלים שהתאימו לטיפול עם סטטינים עלה מכ-8% בשנת 1987 ל-61% בשנת 2016 והעלויות הכרוכות בכך עלו מ-13.9 מיליון דולר ל-107.1 מיליון דולר בשנה. בנוסף, ה-NNT עבור מטופלים בקבוצות הסיכון הנמוך עלה מ-40 ל-400.
בשנת 2016, ה-NNT עבור מטופלים בסיכון נמוך היה 400 בהשוואה ל-≤ 25 בקבוצת הסיכון הגבוה מאוד. החוקרים מצאו גם כי יחד עם השינויים בהנחיות במשך הזמן, הייתה ירידה ב-NNT שהמטופלים תפסו כמספק להצדקת קבלת טיפול רפואי באופן יום יומי.
מסקנות החוקרים היו כי העלייה במספר המטופלים המתאימים לקבל טיפול עם סטטינים משפיעה על חלק נרחב באוכלוסיה ועל תקציבי מערכת הבריאות. ההחלטות בנוגע ללקיחת סטטינים ומתן שיפוי צריכה להתבסס על עלות-תועלת ועל האופן בו המטופלים מקבלים את הנושא.
מקור:
Byrne, P. et al. (2019) British Journal of General Practice 69, 683.