כידוע, מקצוע ההרדמה היה מצוי בשנים האחרונות במצוקת כוח אדם. בנוסף לכך, מערכת הבריאות המצויה באופן מתמיד במצוקה תקציבית מנסה למצוא פתרונות יצירתיים להעלאת תפוקות חדרי הניתוח, אשר מהווים מקור הכנסה עיקרי לבתי החולים. נסיבות אלו הביאו את קובעי המדיניות השונים, ולצערנו מנהלים מסוימים של בתי חולים, ליזום מהלך אשר "יעקוף" את בעיית כוח האדם הרפואי ובאותה עת יגדיל את היקף הניתוחים המתבצעים בחדרי הניתוח – לאפשר לניתוח להתקיים ללא נוכחות רופא מרדים בחדר. לצורך הכשרת המהלך הומצא מקצוע חדש – "עוזר המרדים". וועד איגוד המרדימים אישר שילוב "עוזרי מרדים" לפעולות מאוד ברורות כהכנת תרופות בבית מרקחת או הכנסת זונדה, ביצוע אק"ג או החדרת וריד פריפרי בהתעוררות בהוראה ובנוכחות רופא מרדים. הנ"ל לא התממש והנושא נחשב כ"סגור".  אולם, בבסיס הרעיון והיוזמה החדשים עומד הרצון לאפשר החדרת כוח אדם זול לתוך חדרי הניתוח אשר יוכל להחליף את כוח האדם היקר והמקצועי של רופאים מרדימים. כך יוכל רופא מרדים אחד להיות אחראי, כשהוא מחוץ לחדר, על "עוזרי מרדים" הפזורים בתוך חדרי הניתוח. הרעיון מזכיר את הגישה האמריקאית המקדשת את תפוקות חדר הניתוח המירביות, שבגינה הומצא מקצוע "אחיות ההרדמה" (CRNA). לכאורה רעיון מעניין, גם אם לא לחלוטין מקורי, לפתרון מיידי של בעיה חריפה במערכת הבריאות. אז היכן הסכנה?

ובכן, קיימות מספר בעיות ברעיון החדש.

ראשית, ומעל לכל, בטיחותם של המנותחים. הלא איגוד המרדימים נלחם כבר שנים רבות בזילות המתמשך בבטיחות המנותחים בכל פעם שעולות הצעות להאציל סמכויות מסוימות של הרופא המרדים על דיסציפלינות אחרות ולהפך. דוגמאות לכך ניתן למצוא בהתנגדותו המקצועית העזה של איגוד המרדימים לשינוי יחס המומחים למתמחים המותר בחדרי-הניתוח, כמו גם להכנסת תרופות משתקות לדרג השטח (לאמבולנסים), לשימוש בתרופות היפנוטיות דוגמת פרופופול על-ידי רופאים שאינם מרדימים או הטלת האחריות על הטיפול בילוד על הרופא המרדים (במקום שרופא ילדים יעשה זאת) בנשים שעוברות ניתוחים קיסריים. ברור שהיוזמה החדשה למתן אחריות שכזו בידי מטפל שאינו רופא כלל, מתוך כוונת מכוון ברורה לאפשר לו ניטור ומעקב אחר המטופל המורדם, כאילו שלב ה- Maintenance הוא שגרתי וחסר סכנות- מהווה פגיעה קשה בבטיחות המטופל, ואנו לא נוכל להסביר את הסכמתנו למהלך לאחר האסון הראשון.

בנוסף, מדובר גם בפגיעה בפרופסיה של מקצוע ההרדמה. מקצוע ההרדמה בישראל סובל כבר שנים רבות מחוסר מודעות קשה של הציבור בנוגע לחשיבותו ומרכזיותו בטיפול בחולה, הן בחדר הניתוח והן מחוצה לו. מס' סקרים ומאמרים כבר פורסמו אשר הצביעו על בורות קשה של חלקים נכבדים באוכלוסיה באשר למקצוע ולעוסקים בו (סקר אחד אף הצביע על כך שכ-40% מהציבור הנסקר כלל לא ידע שהמרדים הנו רופא). בשנים האחרונות חל שינוי מגמה בנושא זה, בין השאר בשל עבודת יחסי ציבור וחשיפה תקשורתית אשר נעשות הן ע"י איגוד המרדימים והן ביוזמות מקומיות שונות. הכשרת מקצוע "עוזר המרדים" לא רק שתחזיר את המצב לאחור בהיבט הבנת הציבור את חשיבות המקצוע, אלא אף תדרדר משמעותית את תדמית המקצוע – אם פראמדיק או אחות יכולים לבצע אותו, אז מדוע בכלל צריך גם רופא? (ובכלל מה ההבדל בין זה שיושב בחדר ניתוח זה או השני? אה... זה רופא וזה לא? או שניהם לא רופאים?)

מכאן אף קצרה הדרך לפגיעה קשה ביותר בעתיד המקצוע – הרי לפי קו המחשבה הזה, לא רק הציבור יחשוב שהרדמה הנה עניין טכני שניתן ללמוד בקורס של מס' חודשים. כיצד נוכל לגייס מתמחים חדשים למקצוע שולי וחסר אתגר מחשבתי וקליני שיכול להתבצע בשליטה מרחוק? ישנם תחומים רבים במקצוע הרפואה שיכולים להכשיר עבורם "עוזרים" – הכנסת IUD, ביצוע גרידה, ניתוח קטרקט, הכנסת צינוריות לאוזניים, בצוע מיאטוטומיה בתינוק והרשימה ארוכה. האם יעלה על דעתו של מנהל בית חולים זה או אחר לפנות למשרד הבריאות לבקש כי יעשו זאת אנשים שאינם רופאים שהוכשרו לכך? האם תעלה בראשו של משרד הבריאות יוזמה שכזאת? איזו דיסציפלינה רפואית שמכבדת את עצמה תסכים למיקור חוץ (out-sourcing) של חלקים שגרתיים / טכניים לכאורה בפרקטיקה לעובדי קבלן? הרי ברור לכל מי שעוסק ברפואה שאין חלקים לא-חשובים בטיפול בחולה, והתוצאה הסופית נקבעת ע"י רצף מתוכנן ומבוקר היטב של פעולות עוקבות שנעשה ע"י בעלי מקצוע מיומנים ובעלי הבנה מעמיקה של העומד מאחורי מעשיהם. הדרדור המסוכן ביוקרה המקצועית של מקצוע ההרדמה יביא בעוד מס' שנים לריק קשה במספר מסיימי בתי הספר לרפואה אשר מבקשים להתמחות בהרדמה. גם כאן מדובר יהיה בחזרה לאחור ממגמה חיובית שמתרחשת בשנים האחרונות כשמחלקות הרדמה גדולות ממלאות את שורותיהן במתמחים איכותיים, מגמה שבאופן סביר מאוד תלך ותתפשט בשנים הקרובות גם לבתי חולים נוספים. עוד יותר מכך- המומחים הרבים שמסיימים את ההתמחות מתפזרים בבתי החולים השונים ומפיצים את התורה ומחנכים את המתמחים החדשים. היעלה על הדעת כי ידאגו עתה ל"עוזר מרדים" במקביל למתמחה היושב בחדר ניתוח השני?! בקרבנו נמצאים מרדימים שמניחים כי מה שמרתיע רופאים טובים מלהגיע למקצוע זו הישיבה מול מוניטור ופחד מהצורך בהחלפות כדי לצאת מחדר ניתוח. אנחנו רוצים לומר שאלו שטויות! מי שמתעניין במקצוע ומבין את האחריות והמורכבות המוטלת על המרדים אינו מתעניין בספירת דקות ההפסקה שניתנות לו. מלבד זאת במקצועות הכירורגים אין הפסקות כלל...

טיבו של ריק – להתמלא. גם הריק במספר הרופאים המתמחים בהרדמה יתמלא. הוא יתמלא בעוד ועוד "עוזרי מרדים" אשר יקבלו עוד ועוד סמכויות מהגורמים הרגולטוריים – כי עם כל ההצהרות העכשוויות על כך שזה יהיה בפיקוח, הדלת (תרתי משמע) של חדר ניתוח נפרצה, ועוזרים אלה שהוכנסו בדין לעזור בחדר ניתוח, לא יצאו ממנו, ולהיפך, בחקיקה, ממש כמו עכשיו, סמכויותיהם יורחבו. זהו רגע קריטי! אסור שהדבר יתקיים! לא נצליח להחזיר את הגלגל לאחור.

ואם אתם חושבים שמדובר בנבואת זעם היפוטתית, כדאי אולי לחזור למודל האמריקאי שהוזכר בתחילת דברינו. בזכות מודל זה אין אנו צריכים להתנבא כלל ועיקר. כל רופא מרדים במערכת הבריאות האמריקאית יספר לכם כמה נזק בלתי-הפיך נגרם ע"י אחיות ההרדמה (CRNA) למקצוע ההרדמה בארה"ב, בכל המובנים – בתדמית הציבורית, במעמד המקצועי, ביכולת גיוס המתמחים, ביכולת ההשתכרות, ובאיכות המקרים שעוד נותרה נחלתם הבלעדית של הרופאים. בכל כנס הרדמה אמריקאי בשנים האחרונות הרצאת הפתיחה עוסקת באיתור מחדש של תפקידו של הרופא המרדים שממודר בתהליך רב שנתי מחדר הניתוח. במערכת הבחירות האחרונה אף יצא איגוד המרדימים של לפחות אחת ממדינות המערב התיכון בארה"ב בקריאה פומבית לגיוס כספים מחבריו על-מנת שיוכל להשפיע על המועמדים השונים ולהכניס למצע הבחירות סעיפים שיעצרו את התדרדרות מעמד הרופא המרדים ואת התעצמות ועצמאות אחיות ההרדמה. אלו האחרונות כבר מכרסמות בשוק הרפואי הפרטי בטענה שהן מסוגלות לנהל מקרי הרדמה פשוטים (ורווחיים, כמובן) באופן עצמאי. אמנם נכון למועד כתיבת טור זה עדיין אין כוונה להעניק ל"עוזרי המרדים" הישראליים את הסמכויות שניתנות לאחיות ההרדמה האמריקאיות, אבל ברגע שיוכשר המהלך הראשוני, הרחבת סמכויות תהפוך לעניין של זמן התלוי בהחלטה מנהלתית או פוליטית פשוטה למדי.

לסיכום, רעיון "עוזרי המרדים" מהווה פתרון יצירתי לכאורה, אשר מנסה לסתום בטלאי זול ובהסתכלות קצרת-טווח בעיה אמיתית של מערכת בריאות הנמצאת במצוקה כלכלית ותפקודית ארוכת שנים. במקום להתמודד עם האתגרים האמיתיים שעומדים בבסיסה של הבעיה (באמצעות מענקים למקצוע במצוקה או תמיכה בחינוך מתמשך ואיכות הוראה, לדוגמה) נבנה מודל ע"י מנהלי בתי חולים ומשרד הבריאות בראייה כלכלית בלבד ותוך חוסר הבנה מוחלט (במקרה הטוב) או התעלמות בוטה (במקרה הפחות-טוב) ממרכזיות מקצוע ההרדמה באיכות הטיפול הרפואי, אשר על מזבח ההתייעלות יביא להרס וזילות מקצוע ההרדמה, להתרחקות מתמחים חדשים ממנו, לירידה ביכולת השתכרות הרופאים המרדימים, ומעל לכל – לפגיעה קשה בבטיחות ההרדמה הניתנת במערכת הבריאות הישראלית. גם המגמות החיוביות שאנו חווים בשנים האחרונות במקצוע יירדו לטמיון. ואנו שואלים – האם הציבור יסלח לנו, הרופאים המרדימים, על שלא עמדנו בפרץ והגנו עליו מפני מהלך התייעלות קר וכלכלי שכזה?

אנו, הרופאים המרדימים הצעירים, שנצטרך לחיות שנים רבות עם ההשלכות הקשות הצפויות, צריכים לעזור ולהיות פעילים בסיכול המהלך הנ"ל שתחילתו ברורה וסיומו גם כן- והוא הכחדת המקצוע. אנו בטוחים כי נבחרינו, ועד איגוד המרדימים, כמו גם מנהלי המחלקות לא יאפשרו מהלך שכזה ויעמדו בפרץ כי אם לא אזי עלולים הם למצוא עצמם עם עוזרי מרדים וללא מתמחים.

ד"ר עינת רפאלי מסיימת את שנת ההתמחות הרביעית בהרדמה במרכז הרפואי תל-אביב.

ד"ר ברק כהן הנו מומחה בהרדמה מהמרכז הרפואי תל-אביב, נמצא כעת ב-fellowship במרכז הרפואי Cleveland Clinic שבארה"ב. עד לפני חצי שנה נציג המתמחים בוועד איגוד המרדימים.

נושאים קשורים:  טור דיעה