צמרמורת לאחר הרדמה (Postanesthetic shivering) היא בין התלונות השכיחות של חולים בחדרי ההתאוששות הכירורגיים. משערים שהתופעה נובעת משיבוש זמני של מנגנוני ויסות החום המרכזיים, כתוצר לוואי, קרוב לודאי, של תרופות ההרדמה השונות. בניסוי קליני, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה בכתב העת של האיגוד הספרדי להרדמה וטיפול נמרץ, חוקרים מבוגוטה, קולומביה, בדקו את יעילותם של דקסמדטומידין, מפרידין וקטמין (dexmedetomidine meperidine, ketamine) במניעה של צמרמורת בתר ניתוחית.

במחקר אקראי, מבוקר וכפול סמיות נכללו 160 מטופלים שעברו ניתוחים בהרדמה כללית אשר ארכה יותר משעה. החולים הוקצו אקראית לארבע קבוצות, בראשונה קיבלו 33 חולים מנה תוך ורידית של דקסמדטומידין (1 מק"ג/ק"ג), בשניה 38 חולים קיבלו מפרידין (0.4 מ"ג/ק"ג) באורח תוך ורידי, בשלישית 40 חולים טופלו בקטמין (0.5 מ"ג/ק"ג) ובקבוצה רביעית, קבוצת הביקורת, קיבלו 40 חולים בולוס של סליין. כל הזריקות בוצעות כ 20 דקות לפני שלב תפירת העור. בנסיון להמנע מהטיות, השריית ההרדמה, אחזקתה במהלך הניתוח והטיפול בחדר ההתאוששות בוצעו על פי פרוטוקול אחיד.

תוצאות הניסוי מגלות כי חולים בקבוצת הביקורת סבלו מצמרמורת באופן מובהק יותר מחולים בשאר הקבוצות (שיעור הארעות 47%, P<0.01). גם צמרמורות מדרגה 3 (רעד במספר קבוצות שרירים) ודרגה 4 (רעד מפושט) ארעו בשכיחות הגבוהה ביותר בקבוצת הביקורת (22% דרגה 3 ו 18% דרגה 4). נוסף על כך, 38% מהחולים בקבוצת הביקורת נזקקו לטיפול בצמרמורת לאחר הרדמה, השיעור הגבוה מבין כל הקבוצות (P<0.01). בקבוצת מפרידין לא נצפה אף מקרה של צמרמורת מדרגה 3 ומעלה (P<0.01).

לסיכום, קטמין ודקסמדטומידין הביאו לשיפור לעומת הפלצבו, אך מפרידין במתן תוך ורידי התגלה כאמצעי היעיל ביותר במניעת צמרמורת לאחר הרדמה כללית.

מקור:

Rev Esp Anestesiol Reanim. 2016 Apr 6. pii: S0034-9356(16)00051-7. doi: 10.1016/j.redar.2016.02.006. [Epub ahead of print]
Comparison of the effectiveness of dexmedetomidine, meperidine and ketamine in the prevention of postoperative shivering.

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  צמרמורת לאחר הרדמה,  מפרידין,  קטמין,  דקסמדטומידין,  הרדמה כללית